הכותבת: ורד מרגלית
כדי להתחיל לדבר על טביעת רגל אקולוגית, מה זה אומר, ואיך זה קשור אלינו בכלל, עלינו להתחיל מההתחלה ולנסות לחשוב רגע: מה חשוב לנו באמת בחיים האלה? מה אנחנו רוצים בשביל עצמנו? ילדינו? נכדנו? מה אנחנו צריכים באמת ומה לא? האם יש מקום לבקש עולם בטוח יותר? הוגן יותר? יעיל יותר? מספיק יותר?
קיים פער בין העולם שאנו מכירים לבין העולם אליו אנו כמהים. סביר להניח כי הערכים העמוקים שלנו לא בהכרח תואמים בצורה מלאה את האופן בו אנו חיים את חיינו, עד לרמה היומיומית.
חיינו על פני כדור הארץ תלויים במערכות האקולוגיות שלו. ממערכות אלה אנו שואבים את כל המשאבים הדרושים לחיינו: אוויר נקי לנשימה, מים, מזון, אנרגיה, שטח מחייה, ועוד משאבים רבים וחיוניים (גם לנו וגם לכל צורות החיים הקיימות בעולם). משאבי כדור הארץ הם לא אינסופיים, ומתחדשים באופן מחזורי לפי הזמן שלהם (מחזור מים, מחזור אנרגיה), לפי ה”זמן של הטבע”. אך האדם המודרני כבר מזמן החל לחיות בקצב של כמה צעדים מהר יותר מה”זמן של הטבע”, והקצב שלנו רק הולך ועולה. אנחנו אוכלים יותר, נוסעים יותר, טסים יותר, קונים יותר, זורקים יותר, מזהמים יותר… העלייה בצריכה במשאבים (ולא רק בעולם המערבי) באה לידי ביטוי בכל משאב ומשאב על פני כדור הארץ.
טביעת רגל אקולוגית היא מדד לביקוש האנושי למערכות אקולוגיות על כדור הארץ. זהו ניסיון לכמת ולהגדיר כמדד את שטח האדמה והמים הנדרש על מנת לספק את הצרכים ולקלוט את חומרי הפסולת של אוכלוסייה בעלת אורח חיים נתון. כמובן שמדד זה משתנה בין חברה לחברה, בין תרבות לתרבות, אך השורה התחתונה היא שבעולם המערבי בו אנו חיים, הביקוש עולה על יכולת ההתחדשות של משאבי כדור הארץ. טביעת הרגל האקולוגית של הישראלי הממוצע היא 49 דונמים לנפש בעוד שכדור הארץ מעמיד לרשותנו רק 17 דונם לנפש. כלומר, באורח חיים ממוצע כמו שלנו, בכל שנה האנושות משתמשת במה שלוקח לטבע לייצר כמעט שלוש שנים. בדרך זו, על מנת לחיות באיזון עם יכולת ההתחדשות של משאבי הטבע, דרושים לנו 3 כדורי ארץ!!! לא אחד ולא שניים- שלושה!!!
עולם בר-קיימא הוא עולם שבו השימוש במשאבים מתחדשים נעשה בהתאם ליכולת ההתחדשות שלהם; עולם שבו פליטות של מזהמים ייעשו בהתאם ליכולת למחזר אותם או להפוך אותם ללא מזיקים; עולם שבו האוכלוסייה היא לכל הפחות יציבה ואולי אפילו מצטמצמת; עולם שבו התמחור של מוצרים ישקף את כל מחירם האמיתי (ייצור מאסיבי מוביל לזיהום כזה או אחר); עולם שאין בו רעב או עוני; עולם שיש בו דמוקרטיה אמיתית ויציבה.
קיימות ומוסר: גישת הקיימות מתבססת ומשקפת את קיומו של מצפון אקולוגי, אשר משקף אחריות לבריאותה של האדמה. זאת מתוך ההבנה כי בריאותה של האדמה שווה לבריאות של האנשים החיים על פני אדמה זו. שימור הסביבה הוא המאמץ שלנו להבין ולשמר את האדמה כבריאה. הקשר המוסרי לאדמה צריך להתקיים מתוך אהבה, כבוד והערכה לאדמה. נכון להיום, אין מוסר ברור אשר עוסק ביחסו של האדם לאדמה, לבע”ח ולצמחים. כיום היחס לאדמה הוא יחס כלכלי גרידא.
צריכה ומסחור החיים: תרבות הצריכה המערבית, נוצצת ומושכת ככל שתהיה, מהווה מקור מרכזי לבעיות סביבתיות חמורות כגון פסולת, זיהומים ודלדול משאבים. אך יתירה מזו, לתרבות המבוססת על צרכנות חומרית כביטוי מרכזי לאושרו של הפרט, יש השלכות הרסניות נוספות ברבדים אחרים לגמרי: ערכיות, נפשיות ופוליטיות. דרך פרסומות, אנו מובלים למלא צרכים לא חומריים- אלא רגשיים, חברתיים, זהותיים באמצעות מוצרים. לפי הסקרים האחרונים (לפני עידן הקורונה), כ-80% מהציבור הישראלי ציין יציאה לקניות (“שופינג”) כבילוי מועדף לשעות הפנאי- יותר מקריאת ספר, שמיעת מוזיקה או יציאה לטבע. זהו סממן של “מסחור החיים”, תוצאה של מגמות הפרטה וגלובליזציה כלכלית, והתפשטות השוק וכלליו גם לתחומי חיים שפעם היו מוגנים ממנו. התוצאה היא שצריכה, פעולה בסיסית ואמצעי לקיום כל יצור חי, וגם אמצעי לתכליות נעלות יותר שמייחדות אותנו כבני אדם, הופכת לצרכנות, תכלית בפני עצמה, השקפת עולם שהיא ביטוי אישי מרכזי של הפרט.
אז איך כל זה קשור אלינו?
יש מה לעשות– כצרכנים אנחנו יכולים להקטין את טביעת הרגל האקולוגית שלנו על ידי צרכנות נבונה ומקומית. על ידי הוספת שיקולים סביבתיים וחברתיים למערכת השיקולים הקיימים בעת ביצוע רכישה. על ידי העדפת שירותים על פני מוצרים, חיזוק הכלכלה המקומית והחוסן הקהילתי, חסכון במשאבים ומניעת בזבוז ופסולת עד כמה שניתן. כחברה, אנו יכולים להוביל לשינוי מדיניות במגוון רחב מאוד של תחומים: תחבורה ציבורית, חינוך, תשתיות, שימוש באנרגיות מתחדשות, ועוד.
ניקח לדוגמא את נושא הצריכה, וברמה האישית- צריכה של מוצר כזה או אחר על ידי כל אחד ואחת מאיתנו. אנו רוכשים עשרות עד מאות מוצרים בשבוע- מוצרי מזון רבים כמובן, אך גם מוצרים שונים אחרים, בהם נתמקד כאן לרגע:
טרם קניית מוצר חדש יש לענות על חמש “שאלות למחשבה” הבאות:
1. חלופה – האם באמת חייבים מוצר חדש? האם ניתן למצוא חלופה אחרת כגון שותפות, שכירות, תיקון, שדרוג?
2. מקומיות – האם ניתן לייצר ולספק את המוצר/שירות ברמה המקומית?
3. השפעות חברתיות וסביבתיות – מה ההשלכות בתהליך הייצור, השימוש ואחרי השימוש במוצר או השירות?
4. חומרים – מה החומרים הכלולים במוצר?
5. משתמש – מה יכולה להיות השפעת המוצר/שירות על המשתמש?
* אם נצליח להרהר טרם הקנייה בשאלות הללו (אפילו רק בחלק מהן), יש סיכוי שנצליח למצוא חלופה טובה יותר לקניית המוצר, כזאת שתשקף ותייצג בצורה טובה יותר את הערכים שלנו. כל חלופה כזאת שנמצא עשויה בסופו של דבר לעשות טוב לא רק לנו אישית, אלא גם לסביבה וגם לחברה. שווה לנסות, לא?
רוצים לבדוק איך אורח החיים שלכם משפיע על השימוש במשאבי כדור הארץ?
מוזמנים להיכנס ולמלא על עצמכם שאלון טביעת רגל אקולוגית: